Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 138

לוה ארץ ישראל 138 לא היה מיתת הילדים נפרז, המון העם מאמין שזה• בעונותיהם וקדושת המקום, לבן מזרים הם כפעם בפעם תעניות ופדיון נפש. קרובה השערה כי סבת: הדבר היא מהפרון הידיעה של האמהות הצעירות בטיפול ילדיהן, הכלכלה הרזה והפהוחה, ואוירהדחוק־ של בתיהם הקטנים והנמוכים. בקומי "משבעה" אחרי מות אביך, נשמתו בנן עדן, הוסיפה לולו למפר נשארתי שכולה ונלמודה כי * אי; לי כל קרוב פה, ומרוב הוצאות למחלת אביך וסדר "השבעה,׳ שעשיתי לעלוי נשמתו אזלה ממני• הפרוטה האחרונה ולא יכולתי לשוב להנותי הדלה■ והוכרחתי לעשוק בעבודות ביתיות למען כלכל אותנו בלחם, ורק שמחה אחת הייתה לי בראותי אחתך■ בריאה וחזקה הולכת ומתפתחת ואז נשבעתי כי כאשר׳ יזכני ה׳ לנדלך אז לא אשאך קדם התבנרותך. וכמה אני מאושרה בראותי כי אוכל לקים את שבועתי כי■ הנך מדוחת מעמל כפיך וממלאכה יפה ונקיה, ואם■ יבוא אלי שדכן קודם מלאת לך שמונה עשרה שנה אנרשהו מביתי. ואנכי עוד אוסיף על דבריך כי בשום אופן לא. אשא לפני מלאת לי שתים ועשרים שנה, ועוד זאת. כי לא אתן את ידי לאיש שיקנני ממך בכסף מלא, רק לאיש שימצא חן נם בעיני, לו אהיה לאשה בלי־ מ וה ר ובלי מתן. \