Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 136

ז 136 לוח ארץ ישראל הבשביל מות בהמח בוכים, ההפצתם לפתוח פה לשטן ודבריה אלו פעלו״לעצור בעד זרש דמעותינו.—שבוע אהר זה בא אלינו יוחנן השדכן, אני אז בת אחת עשרה וכל רואי יהשבוני לשמנה כי קטנה וצנומה הייתי, ויאמר כי בשירא שבאה מצנעא בשבוע העבר בא בהור תלמיד חכם בבן שלשים והמש והוא הפין לקחת את לולו בתכם לאשת נותן הוא בעדה ששיט מנידיות כי יודע י הוא את יחוס משפחתכם. כעל שליה ממרום הביטו הורי על השדכן. משפיל אף- מרומם יהי שמו מבורך אמד אבי בנשאו בפיו השמימה בצאת השדכן. עברו ימים אהדיש וביתנו מלא מכל התימנים שנמצאו אז בירושלם כלם לבושי הג וטובי לב שיו שתו וגם אכלו, ואני יושבת עש חברותי ולא ידעתי כי למעני כל השמחה הזאת, אז קראתני אמי ותאמר ארוסה את בתי, ותצוני לנשק ידי איש שיבה אשר זקנו לבן כשלג, באומרה שזה אבי החתן, והוא ברכני וישם על ידי צמידי כסף. לבי נמלא אז רגשי שמחה ונאוה באהתי וכעבור שנה החכה חתונתי. אביך, עליו השלום, לא ידע אומגות ואף למסחר לא היה מסוגל, אך ישב בי‘ היום והגה בתורה ועלי היה מוטל להביא טרף ביתנו ממכירת ירקות לגרי