Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 134

ואנו הגשים אינן יודעות מאומה, אך שאלתך מוזרה לי ויראה אנבי אם היא איננה השפעת בית הספר, בי מעולם לא שמעתי שבנותינו תשאלנה על טעם של מנהג קדש, הלא יודעת את בי בבל שנה מר״ח אייר נוסעים אנשים ונשים וטף בהמון להביורה ויש נשים שמוכרות עדיהן זבר התונתן להוצאת הדרך, בה אזבה לראות את חתונך במו שראיתי בין הנוסעים נם את נדרה אשת שמוא עם בנה הבבור שרק שלשה ימים עברו אחרי פדיונו. פהד שוא עלה בלבך אמי, חלילה לי לפון במנהג שלא רק אנחנו התימנים מחזיקים בו בי אם בל אהינר, ורק עתה בא בלבי השאלה הזאת והלא נם ב״בצלאל" אנו חוננים את חג ליג בעומר כרוב פאר בשיר וזמר וגם בהדלקה. חמש ועשרים •ענה שהנני פה, .ומהשנה י הראשונה השתוקקתי להתחבר עם החולבים למירון. במה פעמים החילותי לקמץ סכום קטן והנה בא ערב שבת ובביסי מאום, ובעל כרהי הכרחתי להוציא מה שקמצתי, ותמיד סבלתי צער ויגון על שלא יכולתי למלאות הפצי, ורק עתה כאשר אזבה לשפוך את מרי •מיהי על קברו של הצדיק ירוה לי.