Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 133

אהד הברים המונחים לארך הקיר והבת ממולה על המחצלת הפרושה על הרצפה. כמה מאושרה הייתי אמא, לו לעצתי שטעות ותעשי נם לך שמלה הדשה. לא חביבת נפשי זה לא אובל לעשות, בבר עברו ארבעה שנים ואת נדרי לא _ שלמתי, בהיותך בת עשר נפלת למשבב ומחלתך הייתה אנושה אז נדרתי לה, באשר ירפאך מהליך אסע למירון על קברו של הצדיק, ועד היום לא יכולתי לשלם את נדרי. במה גדולים היו יסודי נפשי, במה ' דמעות שפכתי במסתרים, עתה מאושרה אני אם על ידך אזכה לקיים את נדרי. צדקת אמי, במו ששמעתי מפי הכמים גדולה קדושת הנדר, ובבל מאמצי כהנו עלינו לקימו ולבן לא אניא אותך מלנסוע ותהיה נסיעתך מוצלחת. אך זאת אשאלך אולי שמעת את, מפי אבות משפחתנו שהיו בלם צדיקים, על מהותו של ה ם י ו ר ה, ובמה גדולה זכותו של בר יוחאי מזכות שאר הצדיקים הקבוריט בסביבות ירושלם,שבגללו הנכם מענים כחותיכם בדרך שלשה ימים רצופים. על שאלתך זאת לא ’אובל להשיב לך, בי באשר יודעת את בתי נהוג אצלנו ללמד תורה רק להבנים,