Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 132

ואחרי שגמרה את קליית ההומוין החלה להכין את ה ה י ל ב ה. וההילבה הוא זרע שנרעיניו מרים וריחו. הזק, התימנים הביאוהו מארצם והוא להם מאכל תאווה כעין מליה לתבל בו את הפת והגשר, ומלאכה מיוחדה דרושה להכנתו, בבל בית תימני יש שתי אבנים, אחת ■ שטוחה כאבן הרצפה והשניה עגולה ומלאה בליטות, והן מיוחדות לכתוש ולהדק את יתר מיני התבלין השיכים לההילבה, והם: שום, פלפול אדום ושחור, קזבר וכמון, שיהדקום יחד הדק היטב עד אשר יהפכו לנוזל, ועל גרעני החילבה הטחון ישפכו מים בכמות ידוע ויערבום היטב עד אשר יחפך כולו לקצף לבן ואז יערכוהו בהתבלין הנזכר, ובזה ננמר עבודתו ויושם למשמרת בקדרה של הרם לבל השבוע. בכלותה המלאכה המקורית הזאת ההלה לעסוק להבנת סעודת הערב, מפינת ההדר לקהה את השלהן הקטן והנמוך ותעמידהו אצל הקיר ותפרוש עליו מפה בשלל צבעים תתפור מפסות ארג שונים ובאמצעו שימה שתי קערות אחת מלאה בתפוחי אדמה ובשניה שמה מעט חילבה. אמא, הניחי את עבודתך ובואי אל השלהן כי בבר השעה השלישית הגיעה. ועד מהרה נטלו ידיהן וישבו אצל השלהן, האם על