Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 121

לאחרי הצהרים, אהריגמרם תפלת הבוקר נבהלו פתאום ■לקול רעש גדול שנשמע, החלונות התנועעו וכותלי הבית נבקעו — כי הארץ רעדה רעידה הזקה, מר .ניקולייסון אחז בבתו הקטנה שעמדה אצלו וימלט אל •החדרים התחתיים ומשם יצא אל הנן וימצא שמה את הגברת ט. והילדה בזרועותיה עומדת ■ורועדת מפחד, הרעדה התחזקה עוד יותר ולאזנו הגיעו קולות נפילת אבנים מבתי החומה מסביב. ויצעק מר ניקולייסון לאשתו כי תרד עם יתר הילדים אל הגן, ובאשר לא קבל מענה, מפר את בתו תהת .השגחת גברת ט. והוא הסתבן ויעל על המעלות ויבוא אל החדר העליון שקירותיו גטו ואשתו והילדים ־עומדים ונרעשים ואין בה בפיהם להוציא אז מלה. בחזקה הוציאם מן החדר ויורידם אל הגן, וקולות השבגים הצועקים לעזרה הגיעו לאזניו — מר ניקולייפון ■מספר כבה: אהד משכננו וידידנו מר אמזלג יהודי ■הוא ובני ביתו ועוד שכנים מסביב נקבצו יחד אל הגן, בי גננו היה גדול ורחב ידים. וכאשר נשקטו קולות .הרעידה נשמעו קולות היריות מהדן לשערי העיר, אחרי כן נשמעו עוד הפעם רעידות אחרי רעידות ואם •אמגם לא כל כך חזקות בהראשונות, אבל בכל זאת התנועעו קירות הבתים,ונשכב בגן בל הלילה עד אור