Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 120

120 לוה אדן ישראל ביום הב״ו להדש באה העיר במצור, היל גדול. המון עסירב מהמורדים הניעו ויקיפו את העיר מסביב. אנשי הצבא מהרו לבוא פנימה ויסגרו את שערי החומה, ויתיצבו מעל ההומה לירות על י הצרים■ מהרין אבל אם הצליחו לגרשם מהלק אהד התחזקו מיד בחלק אהר ביתר שאת ועוז. ובתוך העיר פנימה שרר י הרעב בבל תקפו, ונוסך על הרעב, נפסקו מבואות המים, ובל צרבי האובל מעשב וירק עד הלב וגבינה — לבשר איש לא חשב— עלו למחיר גדול מאד גם התנורים הדלו מלאפות, ולא יבלו להשיג אך בבר להם אחד. ולמען הגדיל עוד המהומה יצא הקול בי המושלימים תושבי העיר ־ושבים לתת יד אל המורדים, ולבן באשר הציעו התושבים לפני מפקד הצבא לקבל מהם אנשים מתנדבים לשמור על העיר, השיבום ריקם ולא קבלם. גם היה ההשר הזה לסבה בי המפקד לא נתן להחיל לצאת עוד הפעם את העיר בי ירא פץ יתקוממו המושלימים התושבים ויסגרו את השערים בעד. הצבא. ולבן עמדו בני הצבא על משמרתם להגן על שערי העיר ויחבו בבליון עינים לקראת עזרתו של אברהים פשה שמוברחת לבוא. ובעצם היום הזה, מספר מר ניקולייסון, שעה א׳