Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 107

107 היה שותה בצמא את דברי המשבילים ובלע את בל¬ ספר עברי לתאבון, ולסוף גזבר בהתמונה היותר מעציבה בחייו ובחיי כל העם העברי... הוא הביע את רצונו לנסוע לא״י לעזור לאהיו להחיות את שממות ארץ האבות. כמה סבל אז בעמדו לפני משפט משפחת אשתו, במה לעג, כמה בוז שפכו עליו באמרם כי הוא, משכיל ובן ישיבה שאת יופי השמיט והירח הוא מביר רק מתוך תאורי הטבע של הסופרים האמנים;הוא, חצי בטלן, יהיה אבר ויעבד את אדמתו, עבודה שהיא מתאמת רק להבפריים הגסים בני רוסיה ... נם ידידיו ואוהביו הוציאו משפט כי חלילה ליהודי לחשוב אודות האדמה: עם העברי שניתש מעל אדמתו לפני כאלפים שנה ובל הזמן שלח במסחר את ידו—הוא לא מסוגל בלל לחיי אבר ... ועוד הריה משפטים .נכונים" שמע מפי אלה הבקיאים וחידענים של בני עירתו... אך הוא התגבר על הכל. עתה עברו בבר חמש עשרה שנה מיום באו לא״י, והוא אבר כמו שנאמר, אבר מן המובחר, וגם ילדיו הקטנים מראים נטיה מרובה לעבודת אדמה. יש אפשרות ליהודי לחיות על אדמתו ולחנך דור של אברים יהודים, רק נהוץ לזה רצון בביר וסבלנות מעל הגבעה