Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 104

104 לוה ארץ ישראל ירקות; ועל יד הבית גנה של ציצים, ופרחים שושנים ז־ההבצלות והסגולים ממלאים בריחם הטוב את כל החצר; בצד הבית מזרחה סבה סבוכה בענפים יבשים והקירות קשטו בפרחי הרדוף ושם אנחנו מתאספים לשיר ולהשתעשע וגם לשבת בצל הסבה להבין שעורים, והנה .... אך למה נתת לי לישון בך מאוחר, הלא עוד מעט נחוין יהיה ללכת לבית הספר ולא ישאר לי שהות אף להשקות ערוגה אהת! —הרגעי, פנינתי היקרה, יש לגו עוד די זמן לטפל בהגגים, גם עכשיו את הקדמת לקום, בהמושבה עוד אינם רואים אף איש, גם הפועלים על הגבעה אינם •נראים עוד, ואני רק במקרה קמתי: שמעתי את צלצול פעמון •המושבה וקמתי לפתוח את,החלון ובכונה עוד פעם לשכב, אך הרוח הנעים של הפרחים והרוח הקריר שהתגנב אל חדרי לא נתנו לי לשוב למטתי ויצאתי הגנה לטפל בילדי שעשועי. מדוע את 1עצובה כל כך, אחותי הנחמדה, את חסה על הגנה יותר מאשר על מנוחתך ומאד מצטערת היום בבקר, הבה ונרדה יחד ואני אעזור לך ילהביא מים מהחצר ונשקה את כל הערוגות. —ואת בית הספר לא נאחר, שאלה הילדה % בתמימות I