Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 73

אופן לא גובל'לבדר את הבל ולא נמצא שום נטיה לחלוק על «הבונה האלהית", ששמה את הדברים הנשגבים עלומים בטבע ו״עלמא י ברזא מתקיים* בהכרה זו של הכרה המצפון נשתוו הזהר והמת בלשונותיהם השונות המובאות פה בסימני ההבאה. ולפעמים תכופות מאד נובל להרגיש, בי מי שבא לגלות את הבל נותן לנו בזה תעודה נאמנה על עניות רוחו. ילבו נא דברינו בהדרגה. בשמתקשרת הנשמה לחוש מאליה מרמזים דקים את האצור בתוכיותם של דברים, של מעשים ושל מאמרים אז אותו הכשרון מתהפך הרבה לבה של היים, לא רק לאיזו השלמה גרידתא של איזו השבלה בעלמא, וכפי מה שכח היים זה מתפתה ויוצא לפעלו, מתעשר נם כן כה הדבור יעד שיוכל לגלות חוקים גדולים מהנכמרים בתוכיותה של הנשמה ועם דרך הגלוי בעצמו באים תגים לאותיות, שבהם נרמזים ענינים יותר נעלים, יותר אמיצים וגדולים- שהם עומדים בעוז חביונה של הגשמה, המשמרת'את עשר חייה בקרבה פנימה «מה רב טובך אשר צפנת ליראיך! ואולי במה שנוגע לדבר הלכה הראי״ה אומן גדול להסביר פלפול עמוק גם למי שאינו רגיל בהויות דאביי ודבא, כי שם אפשר לו הבל לבאר, באר היטב