Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 71

71 כתר תורה 1 אם יבינוהו אחדים. הוא כמעט אינו יכול לצמצם את 1 עצמו לדבר באופן שיהיה מובן אל ההמון הגדול כי j לבו תמיד פונה למעלה—לאצילות, לרוממות, לקדושה [ עליונה. נם המבין צריך לשמוע אותו כמה פעמים, אך מי שמקשיב ומתבונן היטב בדבריו הוא מוצא [ פלאי שירה ורעיונות נשגבים, וגם מבלי להכין את J עצמו, בי בעת שהוא מדבר המחשבות נולדות בקרבו, והוא כמעין המתנכר. כמדומני, שאין ענג j יותר גדול מלשמוע את דרשות הראי״ה איך הוא I משלב את הרעיונות הרחוקים זה מזה ומגלה עמוקות .ומביא סמוכים לדבריו מספרי התוה״ק, בעלי האגדה \ ומארי דקבלה. י ויחד עם זה הוא סופר גדול, דבריו חוצבים להבות אש קדש. סגנונו רך ויחד עם זה אמיץ ותקיף. הוא מבין, כי השפעת הספרות רבה היא ולפיכך רוצה הוא מאד לימד במה׳ של ספרות יהדותית, שתהא כוללת כל הענינים האנושיים הכלליים,יחד עם הרעיונות הגדולים האצורים ביהוד בנשמת כנסת ישראל. מפרי עטו הוא שולה לכל האורגנים, הנאמנים עם' היהדות אבל רוצה היה ליפד במה מיוהדת להפיץ• מעליה את רעיונותיו המקוריים ובשביל זאת יסד את «הגיר", אבל אחרי שעדיין לא רבים חם המוקירים