Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 69

זעיר אנפין. ספירות יהודים ובדומה. וחשבו את הל אלה לעגיני הזיה ושגעון. הם בקשו לעשות גבול לרוח האדם׳ שיסתפק רק במה שמוהר ולא ידרש •במופלא ממנו. הראי״ה, שהוא מטבעו בעל גפש פיוטית לא היה יבול להסתפק באותם המדעים המוגבלים. פתגמו הוא : ,;האדם הוא מסתי בטבע". רוחו של האדם שואפת אל מה שאין לו גבול ותכלית ולפיבך עוד מימי נעוריו שקד ללמד את ספרי הקבלה; וראה בי מתחת הצורה המוזרה שלבשה הקבלה צפון אור גדול רעיונות עמוקים ונפלאים. והרעיונות ההם דורשים לא הכרה שכלית קרה, אלא "רעותא דלבא", רצונו של לב חי ומרגיש. חכמי הקבלה הסתפקו ברמזים, לא מפני שלא היו הדברים ברורים אצלם אלא מפני שדעיונותיהם הגדולים לא מצאו להם בטויים ונאנסו להסתפק ברמזים. בכלל, יש לפעמים, שהאדם מתקשה ואינו מוצא במה להביע את רגשותיו היותר פנימים ובפרט במה שנוגע לענינים הרמים, .שחכמינו קראו להם בשם מעשה בראשית ומעשה מרכבה. הרבה מעגיני הנסתר הראי״ה מפרש ע״פ חכמת הנפש. כידוע, גדולי "החסידות" כבר השתמשו לבאר את עניני אלהות ע״י חכמת הנפש וסמכו על מה