Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 68

(58 לוח ארץ ישראל ופעם אחת הראני הראי״ה ג\בתב מרב אחד. שמשתדל להוכיח בדרך הפלפול, בי ע״פ הדין מותר לברך על אתרוגי קורפו. ואמר לי בשחוק : רוצה הרב התמים הזה להראות את בהו בפטפטיא דאורייתא, ובמחילת כבודו שנח, בי לא עגין של פלפול והדוד היא שאלת האתרוגים שאפשר להראות פגים לבאן או לבאן, אבל פה שאלת הלחם של עובדי אדמת הקדש, המבקשים שאחינו יקנו את גמליהם מהם ויוכלו להתקים באמן ישראל, והענין הזה נוגע ללבנו, נוגע עד הנפש. ובבל מה שנוגע להזוק הישוב בא״י, שם הרב אינו הם לא על בבודו ולא על זמנו ובהו, והאיש ההלש הזה יבול לעבד ימים ולילות ולהבנס בפרטי פרטים, לפשר ולתוך, לבנות ולנטוע מבלי קבל שבר בעד טרחתו הרבה, כי הוא שונא בצע באמת. דבר. שבמובן, אינו רגיל כל בך. »1< * * הראי״ה גדול גם בהבמת הקבלה,הבמה זו שהריאליסטים והרציונליסטים שפכו עליה בוז ולעג׳ ויש שהוציאו עליה לעז בי היא מולדת חוץ מפני שמצאו איזה צד שוד, בינה ובין שיטות "היודעים" והאפלטונים החדשים. ורבים נפהדו מפני התרמינים המשונים שבה: אריךאנפי, \