Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 67

אפשר לשום לב לדברים כאלה בעת שחלילה כל הישוב נכון להחרב. פה אין מקום לפחדגות ואם רק אפשר למצוא התר צדך לסמוך עליו, אדרבה׳ כלנו צריכים להכנם בעובי הקורה ולקבל על עצמם אחריות ההתר כי לטובת ארץ ישראל אנו מתכוונים. ולברר את ענין השמטה הביא הראי״ה ספר נתל בשם "•טבת הארץ", נאמן לשיטתו, שאי אפשר, שההלכה—נוף התורה—תקנה לה מעמד איתן ובטוח, מבלי שתלוה אליה נשמת התורה הרעיון הפנימי, המהיה את ההלכה,—הקדים הראי״ה לספרו מאמר על דבר השמטה והיובל, המאמר הזד, הוא כלו שירת־יה. וראוי שיהיה חקוק על לב כל אחד מישראל, כי אז יבין מעלת ישראל וארצו. אהר כך יבוא "מבוא". שבו ברר הראי״ה את ההלכה על פי המקורות הראשונים והאחרונים, על פי דרכי התורה בהריפות י ובקיאות נפלאה. ואח״ב יבואו הלכות ברורות מסודרות כסדר נכון ובסגנון יפה. הספר הזה עשה רושם גדול. נמצאו אמנם כאלה שבקשו להלוק עליו, אבל הבל הודו, כי לא נקל לדחות את דברי הראי״ה. וסוף סוף הבינו כי יותר נאה לכבודם ולכבוד התורה ולכבוד ישראל להדל מחטט ולבקש מגרעות בפסקי הראי״ה, נברא דמריה סייעיה.