Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 66

לוח ארץ ישראל 66 ראוי היה רבינו שתשרה שבינה עליו׳ אלא שבבל; גרמה לו. ולפיכך הירושלמי הוא מקצר, מפני שהוא בכל שאלה מסתייעי מרוה הנבואה המובילה אור" ישר אל המטרה אבל לגבי בגי בבל ששרשי הנבואה I לא השפיע עליהם כ״ב, לא היה מספיק הקצור, והיה ■ צריך לאריכות דברים.״ונראה לע״ד—כותב הראי״ה-־ דיסוד הדבר תלוי בהלוק שבין בבלי וירושלמי בסוניא : חקן ממרא בסנהדרין בפירוש ״דבר״ האמור בפרשה I דהבבלי מפרש "זו הלבה" והירושלמי מפרש "זו אנדה" \ לפי שבחרל העיקר הוא השכל ההגיוני, שמתלבש | בצורה הלבה, והיא העיקר אצלם, אבל בא״י העיקר \ היא רוח הנבואה והיא מתלבשת באגדה. ומשוס ] ־הבי לדידן הבבלי עיקר דדרך הלימוד הפשוט מוסבר י I יו בהרחבה, ומ״מ בכל עת שיהדש השי״ת לב הדש ן לעמו, יגלה האור של הירושלמי מצד סגנונו הקצר'] והעמוק, שמסתייע ממהלך שבל עליון, והאגדר׳ | המקובלת מהוברת בו עם ההלבה". במה מסר הראי״ה את נפשו בעד ישוב א״י בשאלת השמיטה והוא היה צריך לעמד במעט יהירי בפרץ ננד כל הרבנים המחמירים. ופעם שמעתי אותו מתוכה עם רב אחד מחמיר ואמר: אתם חאניס : לנפשותיכם, אולי ייסרו אתבם בשבטים, אבל איך ‘