Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 59

59 כתר תורה על ידי המאור שביהדות אפשר, לדעת הראי״ה, להשיב לב בנים על אבותם, אבל את המאור הזה אפשר לדעת רק ע״י שקידה רבה, לא ע״י קריאה שטחית ועראית. יחד עם זה צריך לזה הכנה מוסרית שתוכל התורה להיות מאירה באמת בעמק הנשמה. ולפיכך צר לו להראי״ה לראות כי אלה שעוסקים באמת בתורת ישראל ושומרים לעשות מצותיה, אינם שמים לב כראוי אל המאור שביהדות. ותחת זאת עוסקים בזה אלה.שרחוקים מדעת היהדות הטהורה והחממה. על פי רוב עוסקים בבקשת המאור שבתורה אנשים שנטו יותר מדאי אחרי הליבות המחשבה של המים, ודרך השפופרת של הגוים הם רוצים להסתכל במאור שבצורת ישראל, ולפיכך הם שוגים ומשנים. המים יודעים את תורת ישראל מן התרגום וגם כשהגוי לומד את תורתנו ממקורה היא גם כן מתרשמת אצלו בבחינת תרגום. ולפיכך כשהם באים לבקר את כתבי הקדש, הם באמת לא מבקרים כלל את כתבי הקדש שלנו, אלא את כתבי •הקדש שלהם, כלומר אותם כתבי הקדש שנרשמו אצלם במחשבתם. את החובה הזאת, המוטלת על תלמידי חכמים, לעסק. בפנימיות התורה, או כפי מליצי הזהר—בג ש מ תא דאורייתא, לא יהדל הראי״ה להזכיר בכל עת.