Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 60

"ובאמת—כותב הראי״ה לאחד תלמיד הכם •צעיר—מאד הנני משתוקק שיהיה דבור של חבה ■תמיד מצוי בין חבורתם, בין יחידי הסגולה, המבינים ומרגישים שיש לגו עבודה רוחנית, עזה חדשה וגדולה. המקצעות הרוחניות שבתורה מוכרחים הם שיעבדו באותו המרץ שגעבדו ושצריכים להעבד המקצעות המעשיים שלה, זהו הלא .פתגמי העתיק. ומשא ומתן ושאלות ותשובות בהלכות דעות ואמונות צריכות להיות נכתבות בסברא ברורה, בלב מתנה וברוח דעה וגבורה דוקא מחכמי התורה הקבועים באחלה... ואלה השאלות והתשובות יעידו לנו בדורנו זה במערכה יאהת עם כל השאלות והתשובות של ■גאוני הדורות המלאים פרטים מעשיים בברור הצד המעשי של היהדות, שגם הוא הנהו יסוד נכבד ושדה תבואות, אבל הצד הפנימי המוחי וחלבי הלא הוא עולה עליו, הוא מאיר אותו ומחייהר. שאיפה כבירה יש לו להראי״ה להקים תלמידי ■חכמים כאלה שיחיו נחלים במו בצד הנגלה שבתורה בך נם בצדה הנסתר. ולתכלית זו הוא מבקש לקבוע ישיבה של בחוח חמד, מבקשי דבר ה׳ באמת ובתמים, לא לשום איזו מטרה חמרית, גם לא בשביל שיקנו להם את השם רב. אלא לקדש את שם השי*ת