Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 58

הראי״ה ופעל עליו פעולה כבירה מאד- עד שנשתנה לגמרי, והודה לו על זה מעמה לבו. בכלל שונה הוא הראי״ה בדרכו- דרך הקדש מהאורתודוכסיה הפחדנית, שיראה מכל צעד של התקדמות, ובבל היא רואה רק הרס ואון. הראי״ח להפך, אינו פחדן בלל. הוא מלא תקוה, ואדרבה הוא מקוה לראות בני עליה משבי פשע שבדור החדש שכמותם לא היו בדורות הקודמים, מפני שהוא בטוה שאור נשמת ישראל, שבשמו בני הדור הצעיר דוגלים יאיר את מחשכי לבם וישובו אל ה׳ ותורתו בבל לבם, בספרו ״בעקבי הצאן״ הוא אומר: "הוא בלומר: הדור הזה—מוכשר רק להתרומם, ללכת בארה חיים למעלה למשכיל, אבל לא יוכל נם אם ירצה להיות כפוף ושחוח, נושא עול ונטלי אשר לא יוכל למצוא כתובו רושם של אור חיים, דעה ורנש. הוא אינו יכול לשוב מיראה אבל מאד הוא מוכשר לשוב מאהבה, שיראת הרוממוף י תתחבר עמה. דור כזה הי!צא ליחרג בעז נפש בשביל מטרות שחן נשגבות לפי דעו, וחלק רשום ממנו רק מצד רגש היושר, הצדק והמדע שבקרבו לא יוכל להיות שפל, אפילו אם המטרות הן לגמרי מוטעות, אבל רוחו הוא נשגב, נתל ואדיר*. * * *