Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 57

ובאשר זרם הזמן יתהפך ויכירו את הטעות הגדול בעיקר הרעיון שבשבילו זנחו את בית חייהם, יהיו מובנים לתשובה ולהטבה. וע״ב זאת היא עצתי לב׳: כמה שיש ביכלתו יקרבם בסיוע לצרבי פרנסתם וצרביהם המוכרחים ויהיה לו בזה מקום להביע לפניהם דברי מוסר בשכל טוב במכתבים, וברית בדותה היא לדברים היוצאים מן הילב שהם פועלים אם הרבה ואם מעט, אבל גם המעט הוא יקר מאד. והעיקר של דרך המוסר לצעירים, כאלה לעורר אותם לאהבת עמם- אשר ממנו חוצבו ולא ישנו בדמיונות, בי יהיה להם מעמד הנון ומכובד בחיים ע״י קרבת בני נבר, שמקרבים אותם רק בשעת הנאתן ואח״ב בבל עת כשלון הנם שמחים במפלתם, וע׳יי ההתעוררות של אהבת האומה יוצת הזיק של רנש אמונה ונטיית קדושה הטמונה בעמקי הנשמה הישראלית ויובל לבוא הדבר נ״ב עד לידי תיקון המעשים שיוכל להביא באחרית מרפא של תשובה גמורה. ואין לחתיאש כלל משום אחד מזרע קדש, "ואסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה". לימים בא בן אחד של אותו רב לא״י, ונכנס אל הראייה ואמר לו, בי אביו הראה לו את מכתבי