Luaḥ erets Yiśraʾel · 1911-01-01 · שנת התרע״ב - שנה שבע עשרה - 1911 · p. Seite 53

53 כתר תורה ׳ליסוד החיים העקריים. תכונה זו אינה צריכה לשום מחקר .ולא לשום תבלין בעולם כדי שתתקים, ומה שאנו מרחיבים ומשכללים זאת ההכרה, אינו כי אם ■לתת מקום ומרחב להתכונה האלהית העצמית הזאת, שהיא כוללת בעוזה אהבה עצומה חמה ונלהבה לכל המצות המעשיות, הדעת והחשבון, המחקר הפלוסופי הטהור צריך הוא רק לצרף ולזכך את הרעיונות גהמושגים מן ■ הסינים המוסריים ולהעמידם על אפים הטהור, אבל במקום שאין האורה האלהית שלטת, שם מעיקים פגעי היאוש, הכחש שאינו בלום ואין בו מאומה". ״האמונה — אומר הראי״ה במקום אחד — היא שירת החיים, שירת המציאות, שירת ההויה. והשירה היא ההשגה היותר חודרת, יותר פנימית במעמקי מהות המושג מה שאי אפשר בלל לההשגה הפרוזית... אוי לו למי שרוצה לאבד מן החיים את הדר השירה שלהם, הוא מאבד את כל התוך של החיים ואת כל האמת שבהם. הפרוזה כלה. היא תופסת את ערכה מפני שהיא נסמכת על שירת החיים". חורת ישראל היא בעיניו שירה אחת רבה נם פרטי המצות השמעיות שבה. ״כמו; שיש חסים לשירה, כך יש שירה בחקים", אומר הראי״ה.