Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 146

146 לוח ארץ ישראל יום אחד אמרה בוליסה מזל לנכדתה היתר קטנה להוליכה. —לאן זקנתי? —שאלה הילדה. —נלך ואראה לך הדרך, רק תתמכי בי ותזהירני מהעגלות העוברות, הנמלים והחמורים, כי אינני רואה בראוי. - הן ירדו לשער יפו ומשם אל הבטרק, דרך "בב חן אל זית" אל "בב חטא" שם מתגוררים׳״המושלמים דחוקים וצפופים. ותכנס הזקנה עם נכדתה לתוך הפתח הנמוך שבחצר קטנה ובעמל רב מצאה סוף סוף את מעונו של עבד אל רחמן המכשף. להילדה צותה לעמוד מאחורי הפתח והיא נכנסה‘לתוכו: אותו החדר האפל, הרטוב, אותו המכשף אך כמעט שאי אפשר להכירו! שער ראשו הלבין כשלג, נבו נכפף ולא יכול עוד להזקף לפניה מלא קומתו הגבוה כמו לפנים; בשתי עיניו התכלת עלו עננים של עורון; אף שן אהת לא נשארה עוד בפיו וכמעט שלא הבינה אשר דבר אליה. ויאמר לה לדבר בקול רם, כי אינו שומע. ותאסף בוליסה מזל את שארית כחה ובעמל רב עלה בידה להזכיר לחזקן מה שהשביח הזמן. ותספר לו בלב תמים מבלי להסתיר דבר כל אשר קרה מאז שלש ושלשים שנה! והזקן הקשיב קשב רב aira״*,.