Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 144

144 לוה ארי; ישראל הקדיש חשבה פוליסה מזל נל ההפצים שפעם נגעה בם ידו, או שהביטה בם עינו, או שדרבו עליהם בפות רגליו, או שנאצלו בבלל מגשימתו — ל ד ב ר י■ ם ק ד ויש י ם, ולחטא שלא יכופר לה אם תתנם מתחת ידה וישתמשו בהם אנשים פשוטים וחוליים שאינם מגיעים לקרסוליו שיל בנה הגדול שבדור. ואז החלו בגי המשפחה הקרובים והמחותגים להבאיש את ריחו בעיניה ויספרו עליו בל מיגי דברים רעים : בי אבד את אמונתו ועזב את אלהיו וגשא לו אשה נוצריה בלי חופה וקדושין, אף אמר להמיר את דתו ולהיות — מ,•שלמי. והביאו שני עדים כשרים שהיו בפריז וששמעו מפיו שאמר: ,,מושלמי אנבי בן מושלמי", בי כך קראו לו הבריו הקטנים בהיותו עוד ילד קטן, בשרבו או הפצו להרגיזו לצערו, ואז גרשתם אמו מנגה, ואם עלה בידיה לתפוש אהד מהם הבתהו מכות אכזריות. ובאמת היה בפרצוף פניו, במנהגיו וסגולותיו הרבה מהתכונות הערביות ונטיותיהם ובל ימיו התהבר והתיהם באהבה יתרה להשפה הערבית, והיי העם המשעבד היו קרובים אל לבו ולו היה נצרך — אולי הקריב את חייו בעדו. אך על איזה פשעים לא תכסה אהבת אם!