Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 141

ובעל עיגיש תבלת ושיערות אדמוניות בהירות, שערות משי וזהב יתד. "עיניו התבלת", היתד, אומרת אמו, "זח מן השמים I " ובאמת המש ושלשים שנה היו נטויות עיניה לשמי התבלת בבקשת קדיש! ו״שערותיו המוזהבות׳/ ספרה, "יש לו מאחי" והלא ידוע הוא בי הבנים הולכים אחרי אהי האם. בהיותו בן ארבע ההל ללמוד אצל ההכם, ובהיותו בן חמש קרא קדיש על מות אביו. בעלה של בוליפה מזל מת לפתע פ,תאם אחרי הקטטה שהיתה בין מזל ושכניה, והוא ראה היטב בי הצדק אתם, אך לא יבול לדבר בלום, ובשהחל לאמר הדבר היותר קטן קרעה מזל את שמלתה מעליה ותתפוש בידיה שתי שדיה ותביט לשמים ותקרא בקול גדול : רכון העולמים! משפט צדק אני מבקשת ממך! במצב זה נשארה מזל רנעים אהדים ושפתותיה דבבו בלהש: "עבד אל רהמן, עבד אל רהמך ויהשבו בלם בי נטרפה דעתה עליה. והוא נפל למשבבומת. ותבך בוליפה מזל האלמנה בבי תמרורים על מות בעלה הטוב, אך מקברו לא העלתהו, ובריאותה כשלה עד למאד והזקנה קפצה עליה בלא עת. אך בבנה — קדישה מצאה בוליפה קצת תנהומיש. הוא