Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 140

•׳לבוש תכשיטים, גלתה בסוד לבעלה ובעד זה כשנולד בנה קנה לה תכשיטים חדשים כפלי כפלים, בי ידע ■להעריך הקרין אשר הביאה. מיד כהולדו של הרך הלכו שתי נשים מידידותיה לאסוף נדבות בכסף טהור מבנים יהידים ובכורים. ומכל הנטיפות שאספו יצקו בשבילו קמיעה אהת גדולה אשר הלביש לו הסנדק החכם הזקן ביום המילה, ועליה כתובים כל אותם הלחשים הידועים ובלתי מובנים זולת להמלחש עצמגהמשרתת הזקנה אשר שרתה עוד בכית אמה של בוליסה מזל ובאה במצות האם להשגיח על ׳הבת,יעצה לבלי דחו*; את הילד עד היותו בן שנתים ועד ל־,יום ההוא רק למשההו כשמן זית. שכנה אהת יעצה לבלי הלבישהו כל דבר הדש ולבלי לקנות בעדו כלום ■ובל הנצרך להלבשתו ינתן לו במתנה מאנשים זרים או בתור צדקה. ואחרי בל אלה מלאה בוליסה מזל, ובצרות באלו זכתה סוף האם החרדה לגזוז את קוצותיו הזהובות בל״ג בעמר, בשדה שמעון הצדיק בפתה הקבר. הילד גדל וייף מאד ונהיה ילד שעשועים לאביו ולאמו, לאחיותיו ולכל הקרובים והשכנים ומבקרי הבית, ודמותו הפליאה את כלם: אינו דומה לא לאביו ולא לאמו, ולא לאחד מבני המשפחה, כי כלם בעלי עינים ־שהורות ושערות כעורב, והוא לבן (בזה דמה לאמו)