Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 139

שיורדו מעל רקתה הימנית, על צוארוז ענק של כוכבים מוצקות מזהב טהור, על ידיה אצעדות זהב ברהב כף ידה; שמלתה קצת פתוחה מלפנים על ההזה שמגולה למעלה כפתיחה בצורת "לב" ומכוסה אהרי כן למטה עד למתנה בצעיף דק, ומה שהפתיחה אינה די גדולה ושהצעיף עכה יתר מדי נהשב להלעון, ובעד זה קראו לה הגשים כנות ארצח וכהוגה—כשם "הצופה*. וכל זה ספרה למכשף, דבר לא הסתירה ממנו ויאמר לה כו כרגע להרהיב את "לבה" ומיד כשוכר, אל ביתה להחליף את צעיפה שעל חזה כיתר דק, וכמו כן צור, לה לנדר נדר לכלי תלבש תכשיטיה עד שיולד לה כן זכר, וכעצמו הסיר המטבעות מראשה אחת אהת, את ענקה ואצעדותיה; הפנינים כלבד הניה לה כאמרו: "זו אבן הן צנועה", והיא לא התנגדה וכל אשר צוה עשתה, תחת קסם עיניו •מהשמים הציצו מתוכן בטנם התכלת, מוכן מאליו בי כל התכשיטים נשארו אצל המכשף ולא ראתם עוד בוליסה מזל כעיניה, ולא יבלה לדרשם מידיו, כי כל דבר הליכתה אל המכשף היה בסתר והיה צריך לה שישאר בסוד במום כל עוד נשמתה כה. כך השביעה המכשף. אך מה בכך,. העקר שנולד לה כן, זהו נסים, הוא מרקדו, הוא הקדישי. רק דכר הנדר לכלי