Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 54

54 לוח אדן ישראל הכהן הצדיק והתמים "עלי" וידע היטב את בגי ארצו, בני אפרים׳ הוא ראה את עני עמו, נאנחים ונענים, מתנרת היד הקשה של השבנים מסביב, הפלשתים אשר עד הזמן ההוא לא נלחמו את בני ישראל, החלו אז להתנפל על ארץ יהודה —ועמון על הנלעד. וירא שמואל וידע כי חסר להעם סגלת האחדות אשר תאחדו בקשר אחד, לעמוד ננד אויביו וצריו, ויקבל שמואל עליו את העבודה הגדולה והנכבדה לאחד, את הקרעים, לעבור בתפוצות ישראל, ולדבר על לבם. לשפוט את העם, לקרב את לבותיהם איש אל אחיו, נקי היה האיש המרומם הזה מבל שמץ פניה חמדת, לא קבל כל מתנה ותשורה, לא חפץ להנות מן העם, ובזה התפאר, וזאת היתה תהלתו, ולבן הצליח לקרב את הלבבות, בל עם יהודה ואפרים הביטו עליו כאשר מביטים על איש אלהים קדוש, ומדבריו לא סרו. אבל האיש זקן, והעם החל להרגיש בי כה האחדות הוא האמצעי האחד אשר יתן לו קיום ננד אויביו ומציקיו. ובימים ההם ושכני ישראל האדומים בבר התנהגו, בממשלה מדינית על פי סדר ומשטר, ויבואו בני ישראל אל שמואל וידברו לאמר : "שימה לגו מלך" ויבוא שמואל במבוכה- ולא ידע לשית עצות בנפשו. בלבו לא התננד אל החפץ .הזה, כי הוא ידע היטב