Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 28

עי״ז את עיר חמדת לבבו. ובעודנו שקוע במחשבתו זאת, ואיש בעל קומה ממוצעת, בתפיים רהבים וזקן פרוע שהלך לו אחת הנה ואחת* הנה להפיק ,את. הבטלה והשעמום, הפתיעו, מבלי בל ברבת שלום והתועדות,בהשאלה "מאין הוא הבהורל",. מקובנו ענהו הנשאל, ״מקובגו? וקבנו לי משם! " פני הנער נאדמו והלבינו חליפות באלו עקצו נחש. יובל היות בי האיש לא השב בלל להרעימו, ורק בדיחותא בעלמא חמד לו, אך לב הנער דייגש נפצע פצע אנוש בחשבו: האיש הזה 'ומי יודע עוד במה מאות נפשות עמו, מאמינים בי אנבי והורי באו לנרוע מהם את פרוסתם. וההתרועעות האמיתית מצא בל איש בההורבה בין מנהה למעריב, וביהוד במוצאי שבתות, עד בי נם בשתי עשריות שנים אח״ב בחפץ איש למצוא את חברו והלך לו לעת ערב אל החורבה. שם וביהוד בהרחבה שלפני ביהב״נ עמדו הבורות חבורות של אנשים זקנים וצעירים, מהם מפלפלים בדברי תורה ודרוש, אבל רובם מדברים ומשוחחים בעניני מדינות, קנאות,בתיקון מצב הבולל וגם בבטלנות סתם, ובהם לא נעדרו גם מבדי חדשות, או למצער מגזימים ומפריזים על מה •משמעו, ואנחנו לא נגזם אם •נאמר בי החורבה היתה אז לירושלם עתון יומי חי