Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 17

17 ירושלם בארבעים שגה האחרונות הקרחי יזבו גם הם, הוא לוקה את הבשר והולך הביתה מראה לאשתו את הנתח הטוב שהביא והיא מצקת לו בום קהוה ומעשן ציגרה, ואח״ב הולך לבית מדרשו להתפלל. עשיית יין. המשפחות האמידות וביחוד אלה שכבר התאזרחו פה והיה להם המקום המוכשר והבלים הנחוצים נהנו לעשות בעת הבציר בעצמם יין די צרכם עד הבציר הבא.—סדר עשייתו היה באפן היותר פשוט, כעלי הבתים קנו את ענביהם בסוף הבציר, לאבר בין ב ם'א לעשור, או מיד אחרי הסבות שאז נתבשלו הענבים היטב וגם נצטמקו מעט, ונותנים יין דשן וטוב. שוק הענבים היה אצל בית המבם שהיה סמוך לשער ־פו מבחוץ. ובעלי הבתים שעשו בעצמם יין, הרויחו ריוח משנה: כי מלבד הריוח שהמוזגמרויח בעד שבר עבודתו הרויהו גם מם היין שעושה יין לעצמו פטור ממנו. הענבי' הושמו באגנות נהושת גדולים, והותלשו מאשבלותיהם (המלאכה הזאת נעשתה על הרוב ע״י נשים), ובכלות התלישה נכנסו הדורכים — אחרי אשר רחצו את רגליהם למשעי—לתוך האגן, וידרבום עד אשר נמלא האגן בדמיהם, ואז נשפך הבל לאמר, העפים יחד עם הזגים והחרצנים, לתוך כדי חרס גדולים המיוחדים לזה, שעמדו בהמרתף שמתחת להבית (ואלה שרצו 2