Luaḥ erets Yiśraʾel · 1910-01-01 · שנת התרע״א - שנה שש עשרה - 1910 · p. Seite 10

להפריד את הסובין (המלאכה הזאת נעשתה ע״י ספרדיות או מערביות) ולהוציא את השלת ליד (הוא איננו דק באבק ב״א דומה לגרש דק, ולבן קשתה לישתו) שממנו אפו הלות לשבת ויו״ט וכעכים לארוחת היקר, ו ה ק מ ח י לבד והמורסן לבד שמתערובת שניהם אפו את הלחם, מיני הקמה השונים נאצרו בכדי הרם או שקים קטנים. אפית הלחם. עיקר הקושי של העבודה הזאת הוא שאין לבל בית או חצר תנוד מיוחד, רק תנור אחד בבל שכונה, ואז היה ג׳ או ד׳ תנורים בבל העיר, עד כי בתנור אחד אפו לא עשר נשים כ״א עשר פעמים עשר. המשפחות האמידות שלמו שכר חדשי לפי מספר נפשות ביתן נם בעד הובלת והבאת הלחם, אך לפעמים לא יבלה לראות בבלע הלהם שטרחה כ״ב בלישתו ובעריכתו, מפני אחור ביאת המשרת, ביהוד בערבי שבתות ומועדים, ותקח בעצמה את הטבלא עם הלחם על ראשה ותוליכה להתנור. והעניות נשאו בעצמן ■להתנור את הלחם בטבלא של עץ על ראשיהן וגם החזירוהו, על הרוב נ׳ פעמים בשבוע; ולא לפעמים נזלו ממצהן אגלי זעה על לחייהן הדלות והרזות. עד כי קללת "בזעת אפיך תאכל לחם" נתקיימה בהאשה יותר מבהאיש.