Luaḥ erets Yiśraʾel · 1909-01-01 · שנת התר״ע - שנה חמש עשרה - 1909 · p. Seite 89

89 חובב נדח בהודע הדבר להמפשלה אז מענישה בבל חוסר הדין.- ממולנו עמדה המכונה הגדולה של הסברה, ושאונה והמינה וקשקישה החריש את האזנים. ישבנו עד הספסלים והעבד הכישי הביא לנו מי נזוז לשתית. ״הנה כי כן״ - התחיל רעי - "נהראים אנחנו עור הפעם אחרי הפרדני איש מעל רעהו אז אתה דבר עוד את טיולנו על שפת הנהר. את וטחנו והחלהטתינו; רמות דברנו אז ורחפני בעולם הדמיון ולא ידענו עיר מהמציאות מאומה לא ידענו טאיטה מהמציאות המרה׳ מהעולם המעשי האכזרי; כילדים היינו אז! ואת אבי .... הזוכר אתה עור את אבי? - נם הוא היה חולם בהקיץ, זקן שקנה חכמה, אך לא רעת העולם הזה. מורה היה המסור בכד לבו לתלמידיו, ישב הוא כל ימיו בבית ולמד את תלמידיו חורה ומוסר ככתוב בתורת ישראל, ויהי שקוע בכל רוחו בהעבר הנדול של עם ישראל, בנביאיו ובמשירריו, בחבמיו ונבוריו. וארץ ישראל י. - לק עדן היחד- בעיניו. ואוירה למחיה נשמות - . וזוכר אתה עור התלהבותו כשנודע בעירנו בהתעורר כל היהודים מכל פנות הארץ ייקראו את הקריאה: ,בית יעקב לבו ונלכה•! - וכאשר גויע לנו אחרי כן כי באמת עלו יהודים בארץ ישראל