Luaḥ erets Yiśraʾel · 1909-01-01 · שנת התר״ע - שנה חמש עשרה - 1909 · p. Seite 67

זעזועים 67 »חברי בושו להביט בפני ואני בפניהם .הבושה :חפצתי להתחבא בחדר הפנימי אבל אניס הייתי לעבוד ולמלא דרישות התובעים מלווחיהם ופקדוניתיהם. ואתה עור הצעת לפנינו - אמר לי המנהל :היאשי ־־ כי כלוה סכומים עצומים על זמנים ארוכים מאי להחברות העוסקות בבנין. בתומתך חשבת. כי אפשר לסמך על כספי המפקידים, פוק חזה י. בעשרה ימים נמשכה המרוצה על האוצר, 'יקירי ירושלם הזדעזעו אך מלבר שנים שלשה לא עשה איש מהם דבר להסביר לעם משונתו. הכל קבלו כספיהם אפילו אלה שזמן פרעונם היה רק אחרי חדשים רבים. לא הייתי מקבל פקדוני - אמר לי נשוא פנים אחד - אך חושב אני לשוב אל ארק מולדתי. »אינני שואל אותך״ - השבתי לו בבעם עצור-״אבל ילא נאה לנכבד כמוך להתנצל באמתלאות שאין להם שחר*. נחל היה צערי מהזעזוע הנורא הזה שהכזיב את ׳אמינתי בחוש הבריא של העם וששם לאל הרבה טתקוותי. נורא היה צער המנהלים והפקידים אך יותר מזה הכאבגי ־מראה פני אחיאם, מריו תלוי עליו במי שק, הכנפים נעלמו לגמרי, הוא האומלל הניע לידי יאוש כזה שחדל אפילי להסיר את האבק מהארון.