Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 98

98 לוח ארץ ישראל את הרקניוח שבלבנו "והשמים" אבדו ממנו, ואנחנו תמים באויר בלי שביב תקוה, בלי קו נחמה, וחיים כאלה מרים מאד, יותר סוב מהם המית... סלח, אבא, בי הדאבתי בדברי את נפשך החמימה, הזכה. ובדברו נפל על צוארי אביו ויבך . . . זאת היא הפעם הראשינה שבכה. נשבר הקרח הנורא שצפה העלם הזה באופן' מלאכותי על נפשו. -שובה בני. אל אלד,י השמים, קרא האב בבכי.— אם נגזרה גזרה עליך לעזב אח חיי הארץ, אל נא יאבדו ממך חיי השמים, חיי הנצח. -סלח נא, אבא! מלח נא, חביבי׳ סלח! קרא הבן כמטורף, שנה ושלש את דבריו עד שבאי הזינדרמים• והפרידו בין שניהם. ¬א¬ * ¬* -האמנם לא חזר? שאל האב בלבו אחרי שהודיעוהו כי בנו הומת.-האמנם הוא מת ככה ולא הרהר בתשובה?' -אי אפשר כדבר הזה! ברנע האחרון בודאי חזר בתשובה! וליוחגן נדמה אז כי הוא רואה אותו ברנע האחרון. הנה הוא כורע על ביביו, משחטה על הארץ, ומרים את עיניו למרום, מחפש הוא שם בתיך השמים הבהירים העמוקים את הבורא הנסתר והנעלם. V