Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 99

נטפי תגחימין 1>9* והנה ה׳ מאיר את עיני העלם, הוא נגלה אליו בזהר אין קץ ובקול מלא חנינה וחסד׳ הוא מנחמו ומרבר על לבו ואומר: צעירי האמלל, צעירי האובד י למה אתה מחפשני, ואנכי הלא פה, תמיד קרוב אליך. וגדליה קורא בשמחה: ,שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד!״ ואת המלה האחרונה "אחד" הוציא גדליה מפיו בשעה ששמו את העניבה על צוארו . .. בך מת גדליה. אי אפשר שהיה באופן אחר ., ¬ו¬ * * ויוחנן הרים את עיניו עבשיו, והנה לנגדו אותו צעיר שקרע מיה את הקינה בתשעה באב ההוא.'. " הנה הוא בא, ועמו חבורה של צעירים וצעירות. . . -הגם הלום באו לקרוע את הקינית ולשפוך בוז על אבלי ציון?-חשב יוחנן בחרדה. אבל מהרה הביר. כי לא זאת היא מגמת הצעיר שבא הנה . . . הנה הוא, הצעיר היהיר ההוא, שורף את נעליו יושב לו על הרצפה הקשה מוריד ראשו על ברכיו, והו» בוכה, ממרר בבכי . . . והדמעות האלה כנטפי נחמה ירדו על לב יוחנן הזקן. מכאוביו הנחלים כרגע הוקלו . . .