Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 95

נטפי חנחומין 95׳ לא ממות נשמי- לבל הפחות, ממוח רוחני: הוא יעירהר לעשות תשובה. * % כשאמרו לו לגדליה שאביו בא להפרע ממני, פקח את עיניו הגדולות, חשב רגע ואמר : טיב. והאב הובא. יוחנן הזקין באלו הימים זקנה מופלגת, וכמעט שכבה איר עיניו. אשתו שכבה חולה ולא יבלה למוש ממט־ה; והוא בא בגפו. -באתי להפרד ממך גד... קיא הזקן וגרונו נחנק מדמעות. -תודה, אבא, תורה רבה! ענה הצעיר בקיל רך שחדר עד עמק הלב. -אנכי באתי לנחמך, לדבר על לבך, והנני מצער אותך בבביי. גדליה, בני מחמדי! -אין רבר, אבא. אפשר שיוקל לך. -ולך, בני? -לי, אין רבר, אבא! איך?! שאל יוחנן בתמהון. בך, אבא, עגה גדליה בקיל נמוך, בהביטר בחבה אל אביו.