Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 94

לוח ארץ ישראל נתנו לפניו ספר לקרוא, אך הוא כמעט לא פתח איתו. סיפנים היה קירא הרבה, אכל עכשיו לא היה לו כל תיאבון לקריאה. ידע הוא טראש כי לא ימצא בספר ואת הפתרון לחידה שהוא מבקש . . . מיום התשיעי באב ההוא השתדל יוחנן לנתק מלבבו את זכרון בגו הביגד. אשתו לא היתה רשאית להזכיר אח שם בנה בפני בעלה. שמעי, זקנה, אמר אדיה יוחנן, אוחי קראו לתורה בפרשה פנחס ושמעתי הקורא איטר ",יבן אין לו׳י הבינותי כי אלי ירמזון הדברים.- אין די בן, התביני? החשי, פתיה, כך הוא רצונו שד מקום. ובשנדון בני למיתה ,,כרך יוחנן דין האטת», וחזק את לבו שלא יתאבל על המוסח, שבחייו כבר נחשב לו למת . י. ואולם כשבא אחד הז׳נררמים להניד לו, כי נתנה לו הרשית, אם הוא רוצה להתראות ■עם בנו בטרם ימית, מיד נהפך לבו בקרבו, האהבה הגדולה והרחמים המרבים שהיו בלבו טלפנים אד בט יקירו התעוררו בו עכשיו בכל תקפם עד שכמעט פקע לבי טרב געגעים. חפץ הוא לראיתו רגע, לנשק אוחו, יהיה מה שיהיה ג מגד, מירד; אבל הוא עכשיו אמלל, והוא בנו חביבו, נשמתו. דלת זאת רצה יוחק להציל את נפש בנו, אם