Luaḥ erets Yiśraʾel · 1908-01-01 · שנת התרס״ט - שנה ארבע עשרה - 1908 · p. Seite 49

גדרי הנבואה 49 להיות לאיר גוים ולמופת ליל העמים בצדקתו ובטהרתו המיםרית עד סוף כל הדורות,-"בי מציון תצא תורה ודבר הי מירושלם" 1). ח. אמונה במעלת אד,; ישראל, שהשבין בה הקב״ה את שבינתו, ורק בה יוכלו בני ישראל לחיות חיי אשר. חיי קדושה וטהרה, ועל בן אין בעיני הנביא שבר טוב וגדול ותענוג נעלה מזה, שעם ישראל שלם במוסי־ו, יושב לבטח בארצו הנבחרת, ולהפך: אין בעיניו פורעניות יותר גדולה מגלות עמו לארץ ניריה, ותנודת ישראל בתוך עמים נברים מקולקלים במעשיהם. ולפיכך רבים יסורי הנביא וגדול צערו, כשהוא סאה את עמו בקלקלתו המוסרית וציפה מראש את הפורעניות העתידה לבוא עליהם, שסוף סוף תקיא אותם הארץ בעונותיהם ויהיו נודדים בארצות זרים, נתינים לשבי ולחרפה, מתיך אהבה וצער זה נובעים בל שברי תובחתי של הנביא וזעמו הקשה, שהוא שופך על ראש פושעי עמת אין ספק שגם בזמן ההוא היה עם ישראל נעלה במרת מוסרו על העמים האחרים, שאלולי זאת לא היה אפשר שיצאו ממנו נביאים, אבל הם הנביאים לא יבלו להתנחם כמה שעמים אחרים יותר גריעים מעמם, הם רצו לראות את עמם בתור עם סגלה באמת, עם חבם ונבון, ממלבת ג) יי8ועיה נ' ג'• 4