Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 104

'104 לוח ארץ ישראל בעולם לא יובל להפריד נינו, - ואז... אן לא ידורו -עור בתבל כזרים, אז תהיה להם ארץ והארץ היפה הזאת תפרח כמו מקדם, כמו שכתיב נ ה נ ך, כמו שכתוב בספירים היפים, אח, אזיהעבדנה בל הנערית היהודיות בארצן ולא תחשכנה לנסע לחייל, אז ידברו רק שפה אחת, השפה העברית, ושים נערה לא תאהב להתגאות בשפה הצרפתית, הגרמנית, או האנגלית. כי אם תתגאה בשפתה, בשפה העברית. היא מתבוננת אל חברותיה העיבדית והשרות בעליזות. הגם הן תשבית כמה? בוראי, הן איהבית את השפה העברית, הארץ, העם, והיא חפצה לחבק איתן ■לנשק איתן, היא מ־גישה כי לבה פוער מתק־ת כה יפות והיא חפצה לגלותן לפניהן לשמע גם מה בפיהן אבל הן עובדות ושרות הלאה בהתלהבות ומוסיפות הן לארג תמים חיטים ומיסיפות דן לשיר, היא איננה חפצה להפריע אותן ואירגת הלאה, ושרה הלאה... בחדר דמויה על יד חררה יושבת ילדה קטנה טור. צמר על הפלך ושרה בקול כה נעים, מלא עצבות ותקיה; ועת אשב אטוה צמר. אז אזכר עמי הגורר, חוטים חיטים על הפלך. אלפי שנים נירר הולך עמה הגורד זה אלפי שנים! היא קראה בהרבה.