Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 73

מזמרים ומרקדים לוקחים מעפר הקבר וזורקים על ראש •הגמלים, למען תנוח גם עליהם ברבת הצדיק. הבתים מאמינים בהבלים רבים ועונים, ואמונת הבליהם היתה למכשול גדול לחוקרים התרים את הארץ. בי עבודת התירים נחשבה בעיניהם כמעשי כשפים ׳והשתתפות עם רותת טמאות. פעם מצאנו בדרך מערה גדולה חצובה בסלע, במערה היו שתי מחלקית כל אחת שמינה אמית ארכה ישבע רחבה, הערבים לא רצו בשום אופן ללון במערה זו, ני אמרו ששם משנן לרוחית טמאות, יאנכי בחרתי דלון דוקא שם, בלילה כמובן לא קדה לי דבר, רק נחש אהד, בראיתי את האש, קרב ועבר עלי מבלי הזיק אותי, בבקר כשספרתי'זאת לפני הערבים אמרו בי לפי הנראה כרתי ברית עם השטן... כשהיו רואים הבתים המלוים איתי שאני מציר או רושם בספרי איזה דבר- היו מחרפים איתי, כיי חשדוני שאני בונד ומרגל׳ כי אני מבקש להחריב בלהטי את מעיניהם ולהביא רקב באילונותיהם וליבש את מקום מרעם, כי כל מגמתי הוא לעצר בעד הגשם ולהשחית את הארץ, בכל כחי השתדלתי להראות להם את טעותם, הוכחתי להם בבל הוכחות שבעולם בי לבי חושב רק טיב להם, וסוף סוף, אחרי פתויים ורצרים