Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 72

72 ל ו ח א ר ץ י שר אל עם זח במחק הגמלים, אחרי כן הם מקריבים גמל לקרבן, מפילים אוחי לארץ ומהפיים אח ראשו לאחור יאז כל הנאספים מתפללים בבונה, והשיך שוחט אח הגמל בחרבו, ורבים ממהרים לקבל בכליהם את הרם. אז ישאו זקני השבט את הדם אל בית המסגד וזורקים *לכבוד אללה וגביא מוסה׳־, ואת הבשר מבשלים יאוכלים. אומרים: כי בשר הגמר הוא רך ונעים לחיך. אחר כך יושבים ושותים קהוה ומיצצים עשן מתוך גרגילותיהם(כלי ידוע עשוי לקטרת.) עד הלילה. זאת היא כעין הקדמה לחגיגת העם. ואולם כשתי שעית אחרי שקיעת החמה מתחילה החגיגה האמתית. הנכרים והגשים באים כנופיות, כנופיות, ותחת כפת השמים הטהורים, הזרועים כוכבים גיצצים ®תחלה הזמרה והרקור, הנשים מלבשות בבגדים שחורים עטופות ראש ומינםות פנים, מרקדות בתנועות יפית, וכלם יחד מזמרים ומוחאים כף, לפעמים;לוה אל הזמר והמחול גם כלי זמר פשוטים, במו התוף והחליל. בנחל אל-שיך יש קבר של שיך־צלח. מסביב לקבר יש אילנית ורשאים, ובזה מצטין המקום ההוא מכל הסביבה הגשמה אשר מסביב. גם אל המקים ההוא באים הבתים לחוג פעם בשנה. שלשה ימים הם שוכנים יחד שם׳ מתחרים זה עם זה במרוץ הגמלים, ז־בחים כבשים