Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 34

ל ו ח א ר ץ ישראל 34 האחרים ואף על תב־נת אחד מתלמידיו הגדולים, ר׳; שטעון. ובאשר לא עלה בידי המפרשים לבאר את המאמר : ההוא כפשיטי, :שאר סתום וחתים עד היום הזה, גנסה j נא עתה להשיבו לבינתו הראשינה ולכבודו הראוי לו: : בפסחים קי״ב שגינו בבריתא: ״חמשה דברים; צוה ר, עקיבא את ר׳ שמעין בן יוחי, כשהיה הביש; בבית האסירים״. אמר לו: ״רבי למתי תורה״, אמר לו: ׳ «איני מלמדך״. אמר לו: " א ם אין אתה מלמדני, א ני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות*. אמר מ: "בני׳ יותר ממה שהעגל ריצה לינק פרה רוצה להיניק׳. אמר לו: ״ימי בסכנה? והלא העגל בסכנה! ״ t אמר לו:« א ם ב ק ש ת לחנק ה ת ל ה באילן f גדול׳.... 1' אין צורך להרבות בדברים ולהראות את הזרות \ אשר בדברי ר׳ש לפי פרוש המפרשים: כי אים על : רבו ורבם של כל ישראל הנענה באנריף רשע, כי אם ■! לא ילמדהו תורה, יגרה בי את הרוב להוסיף בו אכזריות. גם בפי תסיר שוטה(מיטה כי) היו הדברים האלה נפלאים ■ויחידים בסינם, ואף כי בפי קרוש ה׳ ר־ שמעון בן יוחי 1 גם פרושם על ,אם בקשת לחנק, התלה כאילן גדול*; רחוק ורחוק. אמנם לא ירא ר׳ עקיבא. פן ייסרוהו הרופים קשה,;