Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 33

לתולדות ר׳ עקיבא ור׳ שמעין 33 וברחובות ללמד תורה. בצדק שאלוהו אז פפיס בן יהודה נאשר ישאלוהו נם היום כל הנמלים והאזיבים בבני אדם ג ״עקיבא אי אתה מתירא מפני מלבות״? איל ר׳ עקיבא לא. ירא מפני אכזריות רימי כי אם קוה בעינים בלות ליום ביאה. הן את בשרו סרקו הארורים במסרקות של ברזל נ אבל האם יבלו לנגע נם אל רוחו ונשמתו או אל נשמות העם ותורתו >־ מדברי תלמידיו אשר קראו אליי "עד באך נלמד בי בידו היה להציל את נפשו ברגע אם רק רצה להבטיח את המלבות׳ בי שב היא ממעשיו׳ יאך הוא השיב אז לתלמ־ריו, אשר לא עלו אתו אל שמי רום השלמות את הדברים הגדולים׳ אשר לא נשמע עוד כמוהם בבל הולדות האדם וספרותו, לאמר: "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" אפילו נוטל את נשמתך׳ אמרתי: מתי יבוא לירי יאקימנו ועכשיו שבא לידי, לא אקימנו?" ויארך באחד, עד אשר יצאה נשמתו בקדשה וטהרה. ובת. קול יצאה אחריו ותקרא:."אשריך ר׳ עקיבא, שאתה מזומן לחיי העולם הבא". כל הדברים האלה ידועים מעט או הרבה גבל שנות העם, וחרוחים באותות זהב בבל ספרי תולדות ישראל, אבל יש מעשה אחד בתלמוד, אשר יפי׳ן אור על גודל קל־שת ר׳ עקיבא אולי יותר מבל המעשים 3