Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 20

20 ל ו ח א ר •ן י ש ר א ל רגעים שאנחנו הולכים הלוך וירוד עד יי בל ק־ני השמים לא נראה עור. אכל ראי׳ אמר בן־צבי, איך מבינות להפלעים הקשים האלה יגדלו שיחים וגם עצים קטנים. הנה המעין, צעקנו אגחני הנערים, שעברנו או* הגדולים. והחילונו לרקיר בצהלה, וכל אחר שאב בכפיו מים וירחק פניו וישת. ספה אל השתו, אמר הד״ר ה. אשר כא מיר אחרינו, כי פה מקים הרחצה, עלו אחרי, - רק בטתינוו* על המררגית המעוקלות האלו, - אל ראש המעין ושם תשחי כאות נפשכם, ונעל בעקביתיו. - והמעין יוצא בגונו* ההר שוטף בחזקה, אכל בלי המולה ורעש. הנה הפרת של ירמיה, אמר הדיר היי אחרי שנאספו כל בני אורחינו וכל אחד לקח לו מקים אצל המעין או בקרבתו, ובאשר עיניכם רואות מלא המקים הזה נקיקים, ובאחד מהם טמן הנביא ירמיה את האזיר כדבר ה׳. - ומי המעין קלים, וזכים כעין הבדולח, ואתרי אשר ננוח מעט נשתה ממי המעין הקדום הזה, הנקרא• עי שם הנהר הגדול נהר. פרת מטעם בלתי ידוע• המשרת הוציא ביסות ובלם שהו ממי הטעין בשמחה ובחפץ, ואנחנו ירדנו אל הברכה פשטנו או* בגרנו ונרד לרחוץ בהברכה שאיננה עמוקה בלל, והחפין