Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 19

19 אל הפרת ' ־ ׳ •י ^/־. .-־,"־/*■א *פלחי בי אם על עפר,ועתה א־1ך רגלי להחליץ את עצמיתי. ובבל זאת אל תרבה ללבת רגלי, א:זר מררבי ®'יחס בלעג, בי עוד עליך לנפול ששה פעם־ם. ומדוע'בה יתרו אפך בי ותקללני? - חלילה! לא *יקללך, רק פשוט שחישב אגי אותך לצריק, ומקרא שפירש הוא כי .שבע יפו ל צדיק". כרש צחקו *גם בן־צבי לא מגע מלצחיק, ויעל על החמור. פה מתחיל מורד חזק, אמר בן־אריה, ולכן אל נא ש־היר את חמירינו׳ לבלי יקרה גם לני את אשר קרה לבך "זני צריקנו,-כרבע שעה רכבנו במורד ההר, ואחר יך באנו לשביל ההולך בין גבעות סלע. הנה דרך עין פכא אמרו התמרים. - הגיחו לי ■ללכת ראשונה אמר הדיר ה. ואתם לבו אחדי שנים ישנים, כי הדרך צרה והולכת במירדי צורי־נגף, אבני מכשול, קיצים וברקנים, ואל תנהיגי את החמורים רק תניחו להם ללכת באשר ילכו כי הם יודעים לבחור את הדרך יותר שיג מרוכביהם. כנראה׳ אמר אבן־קשה, הלכו החמורים בררך הזה פעמים רבות, ויודעים כי קרובים הם אל המעין׳ ולבן אצים אחד ברעהו לקרום בואו. מראה המקום הזה, אמר בן־אריה, הנהו כמבצר ל!טן החציב בידי הטבע למקלט לפליטי חרב, וזה בחמשה