Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 147

147 חוזה בהקיץ אפשר להשאר בארץ כבני ח־רין צריך לפחות להשאר 9ה בתיר עם שהיה למם, ובא יום אשר ילאי מעט בנפי נשר רומא אז ירים ישראל את נסו. התקופה הזאת תמשך הרבה אך אין שים תקופה ארוכה לעם שחי חיי עולמים, לעם שאלהים חי בלבבו ותורתו מסלילו -ראש הפרושים אינני אסי• נזיר מתבודד המתבדל ומתקדש מעמו כי אם בתוכו הוא יושב, איננו חושב את עצמי למורם מעם ואיננו רוקע לשחקים, דבר אין לו עם סודות ורמזים, תורתי היא פשוטה מאד; "לב :טוב" הוא העיקר הבילל בתוכו הבל, כל אחד מהעם יכול להגיע לידי זה, אין צורך בטבילה מיוחדת להכשיר את הגוף, די בנטילת ידים, אם אין קרבן הנה יש לחש שפתים, אם אין מקדש הנה את בל מנהגי הלאום היקרים אפשר להנהיג בגבולין,- במקום השלטון המדיני -בית דין- בברם יבנה, הוא תנאי הכרחי לאושר־עם אבל עם עולם צריך להנהיג לחיי הסתפקות ועת לו לעזב לפי שעה חיי שעה מדינים מפני ח י י לאם נצחיים ובמצב בזה הרומאים לוכדים את הארץ, האסים מוכרחים להכיר בי אין מקום להם ולדעותיהם לא בתוך ארצם ולא בתוך עמם והם מוברחים לרכוש להם גפשות מכל הבא בידם, פורצים כל הנדרים זהסיגים של עמם בדי להקל את הטיפה לשמים, לחם•