Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 148

148 ליח ארץ ישראל השמים של מורם איננו עוד בעד "הבנים" במו שחפץ מורם בי אם גם בעד אלה שהיא בעצמו בנה איתם. בשם .כלבים׳ ואמנם הם מצליחים, התשובה ל״מלבית השמים׳ קונה לה לבבית רביות אך בל אשר ירבה הנצחין בן יתרחקין מוריי מעל עמם יבל אשר ירבו .מעריציהם בן תלך יתשאר הדעה' של "מלבית השמים*, לדעה מפשטה 'הדשאים דנלה הילכים ורידפים ייתר יותר א ת שלטין הזרוע . . , . - — _ — והפר־שים ותלמידיהם הבאים אחריהם עומדים בבל הזמן הארוך ההיא בתיך עמם, מחדשים המה הלבית בכל יום גידרים נדרים לשמד על החיים הפנימיים של העם, יבעוד אשר תלמידי האסים עירכים מטבח ומיקד לניני ונכדי סיריהם לאחי "הנואל׳ עימדים הפרושים בתיך העם האומלל סובלים כמיהי ומטיפים לו נחימים ומבטיחים לאחיהם כי עיד תחזינה עיניהם בשיבת ציון והתת ישראל. קמחי מדי דברו התלהב יותר ויותר ונפשי ררבה• עיז בקראו: באתים ובמחרשות בידינו בספרי בן זכאי על שכמיני נשוב לארצנו הרריה יוסיפו לנו עוז ועצמה ללכת קדימה במסלול ההיים יתחת תמריד, יקומו חיזים מבנינו ,אשר אמנם יביטו אל מרומי שמי התכלת אבל אלה לא יחפצו לה־ריד א־תם אל האדם, אי להעלית