Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 140

14a לוח א־״ן ישראל ומבקש אני ודיש לא רק כעדי ני אש גש בעדך־אף בי מ־רת את חיי היום בדעותיך הזרות-וגם כעד העמיל הרע הזה שהרעשנו בהמלגרמה הרעה, ואף בעד האדין שבא עתה יחד עמי אש בי ט־ם נתבבדתי להכירו, בקצרה: מבקש אני ודיש בעד בל מי שנמצא ושאיני נמצא פה יבבל בחי אני קירא: ״ י ח י ה ע ־ ל ם י: ל ה נ מ צ א ב ו לעולם! עבדים לגיפם! בנים לא אימן בם! סנן הבבלי מתיך שיניי, חפצים הם לחיית ילהחיית: לתרבית גיפים בעילם -המטמאים ימזהמים את בל היצירה, שיטים שבעילם הללי חישבים, בי עם ישראל היא באמת בחיר היצירה יכי העם הזה עידני עם ועידני חי, טח עיניהם להבין בי העם אשר לא האמץ ואינני מאמין במי שבא להנהיג את .מלבית השמים" אינני כלל עם, היא אבר רקיב בגיף האנישית המעבב את הגויה הגדולה הזאת לחדש נעיריה ולשיב לאיתה הצורה היפה שהיה לה בגן הערן בטרם טעמה מפרי העין האריר אשר הביא אך קללה לעילם, היי פראים! האמנם תאמיני בי שארית העם האימלל הזה היבש והחרב מבלי שים לחלוחית של חיים ישיב ויפרה מזה שתנטעי את גזעי הרקיב באדמת פלשתינה הח־יבה ויבשה במיהו. אמנם זה שדיך יפה: לא-עם .בלא-ארין! במי מנשיכת נחש קפ׳ן קמחי מהספה שישב