Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 141

141 חיזר, בהקיץ עליה עד כה מעמים ויתיצב נגד הביבלי ויקרא בקיל אדיר; דבר אין לי עמך ארוני, לא נתכבדתי להכירך. אך חיבתי חינה אדם לישראל מחיבת איתי להניד לך בי לא נבונים דבריך לא על העם ילא על הארק, הראשין אמנם חרב ייבש למראה עין אבל בתיבו פנימה יש בי חיים ורעננות הרבה יותר מבעמים אחרים הגדולים ממני פעמים רבות, שאל את ההססיריה יתעיד לך על אמתות דברי, והאר־ן אף בחורבנה היא ארץ זבת-חלב ודבש, בבל מקים אשר תנע בה יד- חרוצים. קח נא ■את הספר הראש־ן שיבא לירך המדבר על הארץ וצמחיה ותראה בי בנים דברי, - ובניגע ל״מליבית שרי" הנה אנחנו בני ישראל שואפים ל״מלבית שדי" ואם ישני עם בתבל אשר על ידו תיקן העולם ב״מלבית שדי" דנהו אך ע*י העם המתפלל ע*ז שלש פעמים בבל יים, וזה נבין בשמש בצהרים בי איתו היום שבי ישוב העם הזה אל ארצו יהיה היום הראשין להתחלת תקין העולם במלכות שדי. ״לאימי פלשתיני״! דובבו שפתי הביבלי בבעם עצור. "לא רק פלשתיני בלבד אלא גם מפלשתינא" ענהו העמיל.