Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 134

134 ליח ארץ ישראל החזיק בגישגית הלך הדבר במסלולי, שמה לא הרבו להתיבח על שאלות מפשטיות, שאלת היהדות או היחידים לא העסיקו את מיהם, ידוע היה: ני יהידי בשר• צריך להתפלל גי פעמים ביום, ל:םוע לה״רבי" ולשמע בעצתו, לא בן היה הדבר באיתן הערים שההשכלה נתה את א־פן חיי יושב הן, בהן נתעיררנה השאלות בעל בדחן, מצר אחד ראו שאי אפשר עיר להם לשיב לאיפן ימגהגי החיים הנושנים, ומצר שני גובחי בי שיא כל עמלם להתמשבל ולחקות את עם הארץ, ובי היהידי מיבה וגרדף לעולם, המאיר שבתורה לא האיר את מחשבי צעיריהם, עמקית־השירה שבההסטריה הישראלית לא היתה מ־בגה לעויליהם, וע״ב עלו ושגשגו על תלמי לבביהם זמירות זר, פרילוקער, י. ראבינאיויץ "ישראל החדש" וה״ביבלים" היו חזיון מיברח בנגב: גדולים פראים באלה היו מוברחים לצמח ע ל שדה בלתי געבד בזה.- באלישבת התחזקו בת הביבלים, במאתים איש ואשה אשר היו בורים גמורים בנוגע לתולדות ישראל ושפתו ראו את תשועת עמם בהתבללות, ובהבינם כי א־ אפשר שעם יעשה בפעם אחת שבר רוחגי כזה, המציאו להם התבללות 'מדרגית ילאטית, וירקחו להם ,ריציפט" מעירב; ממנהגי הגיצרים הראשיגים,