Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 131

131 חיזה בהקיץ מתוך איזה רעיון מבהיק, ותדמה בעיניו לאילה שלוחה המדלגת מסלע לסלע, ומה תהי סוף האילה הזאת, התשאר לעולם על הרי בתר שהיא מדלגת עליה עתה או תקפוץ לגלי ים החיים. ברטים קטן של ברכת השגה, על קלף יפה שעליו גוספו הדברים האלו: "שלום ואהבה נצחת מאת מרים" הוציאו את קמחי ממחשבותיו, פגיו נשתגו חליפית, ידיו בערו בנגעו בהברטים הזה, ובמו אש בערת באה בלבבו, ״מרים חמדתי! -קרא- נשמת אפי! סלחי גא לי אלף פעמים! ברגע זה אשיב אעוף אליך, מי יפריעגי? השבועה לאבי? האמנם השביעגי אבי בי אשאר ריק בל ימי? האם יחד עמך לא אובל לעבד עבודת עמגי? אדרבה, את עור תוסיפי לי חיל ואמץ בעמדך על ימיני, עם רעיה כמוך אפשר גם לפוצץ סלעים ולמיש הרים. אתי יחד תלך אל ארצי, שמה אמונן קנך, עיניך המזהירות תזהרנה שמה ככיבבים" "הנני נוסע אליך מרים! ברגע זה חסי נא רגע!" לא, לא אבע פתאום, איגני יכול להביא אסון על רוזנקרנץ שולחי, צריך לגמר עסקי הבר, אך אשלח ליונתי מרים טלגרמה ואודיע לה החלטתי לבא עמה בברית הנשואים באחד מימי החגיבה הזה. ברגעים אחדים ערך קמחי הטלגרמה למרים־שנחשבה בעיני כל בני משפחתו