Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 130

130 לוח אד,; ישראלי" בודאי תצחק עלי קמחי על שהנני משימה לג לאיזו עלמה צלעת בהגיון, אבל דע לך בי היא מקיר חיתי׳ ממש, נפשי קשירה בה, י באמת נפש יקרה בה, היא דואגת רק לאחרים ולא לעצמה.' אמרתי בי היא מקיר חיתי אפשר לחשב בי חיי יקרים לי, התאמץ לי קמח* על דברתי 3 אנבי מבטחה לך, בי אהיה שמחה ומאושרה רק באיתו הביקר אשר בו ימצא־ני מתה על ממתי, אך גם זה הבלים! איך אשמח אם לא אחיה י אולם באמת הנני מנדת לך, כי קצתי בחיי, הנני רעבה ובזויה בי הלא עמי רעב ובזוי. הוי קמחי! יקיר בלבבי! מדוע לא נתנו הפרושים את ידם להקנאים? מדוע נתפרדו אלה האחרונים למפלגות צוררות? אלו התאחדו כלם אז נצחנו את הרומי כאשר נצחי אבותינו המכבים את הסוי־י, לא! הפרושים צדקו: "לא בחרב ולא בחנית בי אם ברוח" זאת השמיע אחד החוזים לא בשמו בי אם בשם ,ד" צבאית בכבודו ובעצמו. ״קמחי, מה אומללה אני! מה אומלל עמי!". כתב ירה המטושטש התטשטש יותר ויותר, הקפיצה מענין לענין נעשה יותר מיזר, במו מאוצר התפרצו אנחותיה ויתבללו יחד עם חדורים ומהתלות ולשוא עמל קמחי למצא במכתבה סיף אי חתימה, הדברים נעתקי באמצע